לאחרונה פנו אלי משני מקומות שונים והתעניינו בהרצאה שהנושא שלה קרוב מאד לליבי והוא אחד העקרונות ששינו את השקפת עולמי כמנהלת.
והנושא המדובר – תחרות או שיתוף פעולה
יש ארגונים שמאמינים שתחרותיות זה דבר נהדר, זה גורם מניע ומעורר מוטיבציה – האמנם?
בחלק מהארגונים שבהם עבדתי זה היה ב DNA שלהם וגם שלי…אבל כשלמדתי במכון אדלר הבנתי שזו לא תמיד הדרך הנכונה, כששחררתי באמת, אז להפתעתי המרובה ההישגים שלי ושל הצוותים שלי עלו, מה עלו? אני זוכרת שבשנה הראשונה שנקטתי בעמדה הזאת עברנו את הרף שהצבנו לעצמינו ב30% התחושה הייתה מטורפתתת.
להיות בתחרות לפעמים זה טוב, זה מדרבן אותנו להצליח, להשתפר, לעשות השוואות, לבחון את מצבינו למול הסביבה, מעלה את האדרנלין, משפר ביצועים.
השאלה היא האם זו הדרך היחידה לשפר ולהשתפר? האם זה מתאים למקום העבודה?
ומה בנוגע למינונים? עד כמה זה משרת אותנו?
בואו רגע נדבר על תחרותיות–
תחרותיות זה אותו קטליזטור שמדרבן אותנו לנצח, השאיפה הזאת להיות הכי טובים. הבעיה היא שבתחרות יש תמיד מנצח ולכן גם תמיד מפסיד. כמה זמן יכול המנצח להשאר מנצח? סטטיסטית כל שיא אולימפי סופו שישבר.
כמה השקעה נדרשת גם רגשית וגם פיסית, כמה אנרגיה וריכוז עצמי על מנת להצליח.
והמנצח גם כשהוא מרגיש על גג העולם- נמצא במתח שלא יצליח להגיע להישג זה שוב, וואו כמה לחץץץץץ.
ומה עם יחסים? הרבה פעמים חתירה מתמדת למקום ראשון פוגעת ביחסי האנוש,
לפעמים כדי להיות כוכב צריך להחליש או לפגוע באחרים.
פעם אמרו לי באחד הארגונים הגדולים שעבדתי בהם -"כוכבים לאורך זמן יש רק בשמיים וגם שם סופם שיפלו".
שם ראיתי איך בכל תקופה התחלף הכוכב ובדרך כלל נפל נפילה כואבת…
שלא לדבר על מה זה עשה לרוב העובדים, הם העדיפו פחות להתבלט, לעשות רק מה שנדרש.
מחיר ההשוואה המתמדת, כשההצטיינות היא המדד העיקרי לכבוד והערכה הוא לא פשוט.
לפעמים כשכל תשומת הלב ממוקדת באיך להיות טוב יותר מאחרים, מפספסים את היכולת לראות אפשרויות נוספות,
לבחון יכולות אחרות, לחשוב מחוץ לקופסה- כי כל הזמן ממוקדים באחר.
כשנמצאים בתחרות כל הזמן, קשה לבסס שיתוף פעולה.
אז מה בנוגע לשיתוף פעולה?
ההנחה הבסיסית של שיתוף פעולה היא שכולם בעלי ערך, כל אחד יכול לתרום ולהשתמש בחוזקות שלו, אין צורך להשוות.
עצם שיתוף הפעולה מעצים כל אחד ואחת וגורם לתחושת גאווה, יש הרתמות ותרומה הדדית, האנרגיות גבוהות יותר ומוטיבציה להצליח.
כולם מרגישים תורמים, כל אחד בהתאם לכישוריו. כשיש שיתוף פעולה, אז – נוצרת הפרייה הדדית, יש מקום ליצירתיות, סיעור מוחות, שיח פעיל, מקום למו"מ ושכנוע.
כשלמדתי במכון אדלר, נחשפתי לאבחנה שלו על השקפת העולם:
השקפת עולם אנכית– המדמה את החיים לסולם אנכי בו כל הזמן נמצאים בתחרות, נסיון מתמיד להגיע לשלב בסולם במקום גבוה הכי גבוה.
על כל שלב יש מקום רק לאדם\קבוצה אחת בלבד והם נמצאים במתח מתמיד.
השקפת עולם אופקית– החיים הם ציר אופקי, כולם צועדים יחד, לכל אחד יש מקום והוא יכול לשאוף ולהתפתח.
אנשים הם ייצורים חברתיים,הם זקוקים לשיתוף פעולה, לתרום ולהיתרם.
לבחון את מצבינו מול האחרים זה חלק מהמנגנון ההישרדותי שלנו והוא חשוב,
אבל וזה אבל גדול- הכל קשור למינונים, עד כמה זה מנהל אותי? עד כמה זה מקדם אותי? את הארגון?
אני- בחרתי עד כמה שאפשר ללכת כמה שיותר לכיוון האופקי.
אין כאן הצהרה של טוב או רע, אלא בדיקה של מה בסופו של דבר משרת ומקרב את הארגון מהר יותר ליעדיו.
כשהפסקתי להשוות את עצמי או את הצוות לאחרים, כשהתמקדנו בתקציב שעלינו להגיע אליו בלי להתייחס לאן הצוותים האחרים הגיעו, הפכנו להיות צוות ממוקד, פחות לחוץ, עלו הרבה רעיונות שאותם יישמנו, חשבנו מחוץ לקופסה, הצלחנו הרבה יותר גם מבחינה עסקית וגם הרווחנו רוגע נפשי. לא שווה?
מאז עברו לא מעט שנים, אבל בכל ארגון שאליו הגעתי את המחלקה שלי ניהלתי באופן הזה.
ראיתי ונוכחתי שלפעמים בסביבה תחרותית אנחנו כל כך מתמקדים בתחרות, או לחילופיו הארגון שם את התחרות בין מחלקות כמטרה בפני עצמה, עד כדי כך שלפעמים אנו שוכחים שאולי דווקא דרך שיתוף פעולה נשיג יותר.
והכוונה היא לא רק ליחסים טובים, אלא גם לתפוקות גבוהות ורווחים גבוהים יותר.
אני מצאתי שהיכולת לשלב פעולה בין מחלקות, אנשים בתוך הארגון כמעט תמיד תורמת יותר לקידום מהיר ויעיל יותר של מטרות הארגון. במילים אחרות – כמעט תמיד שיתוף פעולה במקומות העבדה הוא רווחי יותר לארגון.
וכמו סוג של סגירת מעגל, הבוקר שלחו לי כתבה שבלינקדאין ניתחו למעלה מ-660 מיליון פרופילים ו-20 מיליון משרות ומצאו שהכישורים וה'רכים' המבוקשים ביותר על ידי מעסיקים ב-2020 הם: יצירתיות, יכולת שכנוע, שיתוף פעולה, סתגלנות ואינטיליגנציה רגשית
קישור לכתבה כאן: https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3777506,00.html
אוסיף ואומר שכשיש שיתוף פעולה נוצר מקום המאפשר פיתוח שאר הכישורים המוזכרים מעלה.