סתאם כי בא לי לפרגן

הכי כדאי לפרגן 

במכון אדלר למדתי את משפט הקסם :

"מה שאת שמה עליו פוקוס גדל"

מכירים את זה שאתם חושבים על משהו ואז רואים כמה שיותר ממנו?

זוכרת שכשאני הייתי בהריון ראשון, כל אישה שנייה ברחוב הייתה בהריון- טוב, לא באמת… פשוט לשם הפוקוס שלי הלך:)

ז'תומרת אם אני בעיקר ממוקדת במה שהצוות/העובדים/הילדים/בן הזוג עושים לא בסדר זה גדל עוד יותר,

אבל אם אני ממוקדת במה שהם עושים טוב ואפילו מעולה- אז אני מקבלת מזה עוד ועוד.

ואז על הדרך, אפשר גם להעיר על נקודות לשיפור.

אז תגידו לא כדאי???

וכשהפוקוס הוא על הטוב, הטוב גדל, אפשר לצמוח, אפשר להיות יותר יצירתיים, אפשר להפוך את הצוותים למעורבים, אפשר שירצו להיות חלק, אפשר  שאיכות הביצועים שלהם תגדל- בחיי.

עפ"י Harward Bussines Review, מחקר שנעשה על 7600 מנהלים ,

נמצאו מהן 4 הסיבות לכך שמנהלים לא מפרגנים או לא אומרים מילה טובה:

1.חושבים שזה לא התפקיד שלהם, הם צריכים לתקן ולהעיר, לפרגן זו אופציה.

2.חושבים שאם יפרגנו אז ה..יעלה לעובדים לראש וישר יבקשו העלאה או יפסיקו לעשות מה שצריך.

3.כי להחמיא זה להראות חולשה, לצאת פרייר (לא מבינה איך, אבל לא מתווכחת עם מה שכתוב במחקר…)

4.כי לא יודעים איך להחמיא או לפרגן, הופה עם זה יש מה לעשות !!

בזה בדיוק אני מתמקדת בסדנה.

תקשיבו, אפשר ללמוד לעשות את זה

קצת עקום בהתחלה אבל עם הזמן זה הופך להיות חלק משגרת הניהול, מניסיון!

וכשעושים את סעיף 4 אז גם מבינים שסעיפים 3 ו2 הופכים להיות לא רלוונטיים.

ולגבי סעיף 1- האם זה חלק מהתפקיד ולמה צריך את זה בכלל?

הנה כמה סיבות טובות:

כי-זה מנוע מוטיבציה מעולה לצוות.

כי-זה מעלה תפוקות.

כי- זה מעודד עבודת צוות.

כי- כשבאים בטוב אז גם אפשר להעיר ולתקן ולשפר.

כי- זה מייעל תהליכים וזמן כי- זה מאפשר אופטמיזציה ניהולית.

כי- זה כלי לחיים, שעוזר לנו להשפיע ולהיות טובים יותר.

ואם רוצים את זה בנוסחה אז- 1: 3 זה היחס המיטבי בין הערה לפרגון לצוות יעיל מלא מוטיבציה.

מה שמאד חשוב הוא שזה יהיה אותנטי, כי אם זה לא, אז זה עושה את העבודה ההפוכה.

שווה לנסות, לא?

 

כתיבת תגובה