לכבוד יום האשה 2021, נתחיל בסיפור אישי שקרה מזמן: לשנינו יש קילומטראז' בעשייה שלנו, שנינו קיבלנו הצעה לקידום פרויקט שאנו

כישורים רכים הם לא המלצה, הם MUST הכישורים האלה שמדברים עליהם, שקוראים להם רכים, שעדיין רבים חושבים שהם לא כאלה

המלצות ליצירת מחויבות של הצוות בתנאי אי וודאות יש ארגונים שחושבים שזה לא הזמן להשקעה במחוברות, גם ככה יש למנהלים

תשמעו סיפור: מקום עבודה שלא האמין בעבודה מרחוק כתפיסה, בתקופת המשבר הוציא את מרבית עובדיו לחל"ת, למעט 10 א.נשים, בינהם-אשת

אם כבר לפני כן הרגשנו שאנו לא מאוזנים, משבר הקורונה אפילו חידד עוד יותר את הצורך בבאלנס, הבית הפך ברגע

מסתמנת חזרה לשגרה, אוקי…אבל עוד לא כולם חזרו נכון? יש עדיין א.נשים שמעצם המשבר מוגבלים יותר, נכון? האם הציפייה והדרישה

לא קל בימים אלה, גם לא למנהלים שצריכים לנהל פתאום מהבית ללא הכנה מוקדמת. מי שלא הורגל בכך לפני כן,

איך שחקנו את הלימון בזמן האחרון…אומרים שמכל לימון אפשר לעשות לימונדה. לא יודעת מה מצב הלימון יש רגעים שהוא חמוץ

למה הכוונה שיחה קשה? בגדול הכוונה היא לשיחה שלא נעים לנו לבצע אותה, היא לא באה לנו טוב, היא מעוררת

הכי כדאי לפרגן  במכון אדלר למדתי את משפט הקסם : "מה שאת שמה עליו פוקוס גדל" מכירים את זה שאתם

לפעמים הפער בין המצוי לרצוי תלוי רק בנו. סמנכ"לית מאד מוערכת שעושה את עבודתה בתחום כבר שנים. רוצה שאעביר סדנה

כשהסברתי לאחד המנהלים שאני מלווה למה תחושת שייכות טובה היא זאת שתקבע את מידת המוטיבציה, המחויבות והפרודוקטיביות של הצוות שלו.